9ט וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי 10י וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם  לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי 11יא ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש

12יב ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות  כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו 13יג וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות--כיתרון האור מן החשך 14יד החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם 15טו ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יתר ודברתי בלבי שגם זה הבל 16טז כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם  בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל 17יז ושנאתי את החיים--כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש  כי הכל הבל ורעות רוח

18יח ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש  שאניחנו לאדם שיהיה אחרי 19יט ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל 20כ וסבותי אני ליאש את לבי--על כל העמל שעמלתי תחת השמש 21כא כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו--גם זה הבל ורעה רבה 22כב כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו--שהוא עמל תחת השמש 23כג כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו--גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא

24כד אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא 25כה כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני 26כו כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים--גם זה הבל ורעות רוח