1 א                  ויען אליפז התימני ויאמר

2 ב  החכם יענה דעת-רוח    וימלא קדים בטנו

3 ג  הוכח בדבר לא-יסכון    ומלים לא-יועיל בם

4 ד  אף-אתה תפר יראה    ותגרע שיחה לפני-אל

5 ה  כי יאלף עונך פיך    ותבחר לשון ערומים

6 ו  ירשיעך פיך ולא-אני    ושפתיך יענו-בך

7 ז  הראישון אדם תולד    ולפני גבעות חוללת

8 ח  הבסוד אלוה תשמע    ותגרע אליך חכמה

9 ט  מה-ידעת ולא נדע    תבין ולא-עמנו הוא

10 י  גם-שב גם-ישיש בנו--    כביר מאביך ימים

11 יא  המעט ממך תנחומות אל    ודבר לאט עמך

12 יב  מה-יקחך לבך    ומה-ירזמון עיניך

13 יג  כי-תשיב אל-אל רוחך    והצאת מפיך מלין

14 יד  מה-אנוש כי-יזכה    וכי-יצדק ילוד אשה

15 טו  הן בקדשו לא יאמין    ושמים לא-זכו בעיניו

16 טז  אף כי-נתעב ונאלח    איש-שתה כמים עולה

17 יז  אחוך שמע-לי    וזה-חזיתי ואספרה

18 יח  אשר-חכמים יגידו    ולא כחדו מאבותם

19 יט  להם לבדם נתנה הארץ    ולא-עבר זר בתוכם

20 כ  כל-ימי רשע הוא מתחולל    ומספר שנים נצפנו לעריץ

21 כא  קול-פחדים באזניו    בשלום שודד יבואנו

22 כב  לא-יאמין שוב מני-חשך    וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב

23 כג  נדד הוא ללחם איה    ידע כי-נכון בידו יום-חשך

24 כד  יבעתהו צר ומצוקה    תתקפהו כמלך עתיד לכידור

25 כה  כי-נטה אל-אל ידו    ואל-שדי יתגבר

26 כו  ירוץ אליו בצואר    בעבי גבי מגניו

27 כז  כי-כסה פניו בחלבו    ויעש פימה עלי-כסל

28 כח  וישכון ערים נכחדות--בתים לא-ישבו למו    אשר התעתדו לגלים

29 כט  לא-יעשר ולא-יקום חילו    ולא-יטה לארץ מנלם

30 ל  לא-יסור מני-חשך--ינקתו תיבש שלהבת    ויסור ברוח פיו

31 לא  אל-יאמן בשו נתעה    כי-שוא תהיה תמורתו

32 לב  בלא-יומו תמלא    וכפתו לא רעננה

33 לג  יחמס כגפן בסרו    וישלך כזית נצתו

34 לד  כי-עדת חנף גלמוד    ואש אכלה אהלי-שחד

35 לה  הרה עמל וילד און    ובטנם תכין מרמה